יורוליג 2020/2021
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ברצלונה 34 24 10 237
2 צסק"א מוסקבה 33 23 10 148
3 אנדולו אפס 34 22 12 234
4 מילאנו 34 21 13 121
5 באיירן מינכן 34 21 13 34
6 ריאל מדריד 34 20 14 74
7 פנרבחצ'ה 34 20 14 -18
8 זניט סנט פטרסבורג 33 19 14 94
9 ולנסיה 34 19 15 19
10 באסקוניה 34 18 16 123
11 ז'לגיריס 34 17 17 -15
12 אולימפיאקוס 34 16 18 -46
13 מכבי תל אביב 34 14 20 -34
14 וילרבאן 34 13 21 -124
15 אלבה ברלין 34 12 22 -138
16 פנאתינייקוס 32 11 21 -90
17 הכוכב האדום בלגרד 34 10 24 -185
18 חימקי מוסקבה 34 4 30 -434

שוב השבר הזה: מכבי תל אביב קורסת במאני טיים

מכבי בפיגור בשניות הסיום, ווילבקין מקבל את הכדור, מנסה זריקת ייאוש, מחטיא. עוד הפסד כואב. נשמע מוכר? הצהובים ממשיכים להיחנק במאני טיים. ניתוח הטעויות, חלק 2

רועי כהן
רועי כהן  02.03.21 - 13:44
תחילת כתבה

בווידאו: ההפסד לבאיירן מינכן

המרכיב המרכזי שעליו האתוס המכביסטי קם ונפל מאז ומעולם היה בעיקר אחד: ווינריות. קאמבקים בדיוניים, נסים מיסטיים וניצחונות בהפרשים אסטרונומיים (אם זה 20 תעשו 30 וכו׳) - כולם שירתו ותיחזקו את האתוס הזה במשך עשורים שלמים. והנה, בעידן יאניס ספרופולוס, המועדון שהמסורת שלו נשענה על ניצחון בכל מחיר, ורצוי שבהפרש הגבוה ביותר, אימץ דוקטרינה הפוכה מהמכביזם הישן והמוכר: ״להילחם עד הסוף״. הרי מכבי שאנחנו מכירים נהגה לפרק כל דבר שזז, ופתאום בא מאמן ומצהיר שהכל יגיע אחרי דם, יזע ודמעות, ושהניצחונות יושגו, רחמנא ליצלן, בשיניים? בקושי? אחרי מלחמה? ברוך הבא, ניאו-מכביזם.

המוטו החדש מקבל העונה משמעות מיוחדת. מספיק להסתכל על כמות הנקודות שמכבי קלעה העונה, לעומת כמות הנקודות שספגה, ולראות בטור ההפרש נתון שלא צץ כל שנה, ואולי לא כל עשור: מינוס 1 בלבד. האלופה קלעה העונה ביורוליג 1,855 נקודות וספגה נקודה אחת יותר - 1,856. ואם זה לא מספיק כדי ללמד עד כמה מכבי הלכה העונה על הקצה, אז נספר לכם שמתוך 14 הפסדים, 10 נרשמו בהפרש של 6 נקודות ומטה.

בתחילת חודש דצמבר סקרנו את הקריסות הצהובות בששת ההפסדים הצמודים עד אותו זמן. כמעט 3 חודשים עברו וכמעט דבר לא השתנה: הצהובים אמנם קיימו את מצוות ספרופולוס והמשיכו להילחם עד הסוף, אבל רשמו מאז עוד 4 הפסדים בהפרש של עד 6 נקודות. כמו בכתבה ההיא, גם הפעם ננתח את 3 הדקות האחרונות בכל הפסד.

וילרבאן: ההפסד המביך ביותר
איפה טעינו
: אחרי דקה מצוינת שבה מכבי רצה 0:6, החלו השגיאות: בריאנט השליך שלשה קשה מאוד עם יד על הפרצוף של מוסטפה פול הענק וכמובן החטיא; בפיגור 4 עם דקה ו-20 לסיום, הצהובים איפשרו לנוריס קול לנהל התקפה ארוכה-ארוכה במקום להפעיל לחץ על כל המגרש, והוא בתגובה סחט 18 שניות יקרות וסיים באסיסט נהדר לנואה; ספרופולוס לקח פסק זמן כדי לשרטט תרגיל מקורי בהוצאת החוץ - ניסיון שלשה מהירה של ווילבקין, אבל הגארד החטיא.
 
45 שניות לסיום, מכבי בפיגור 3, אבל שוב - אף אחד לא לוחץ את קול, ששוב מגלח שניות ארוכות מהשעון. הפעם זה הסתיים בהחטאה, וסקוטי ווילבקין קיבל את הכדור ל-22 השניות האחרונות. אלא שהפעם ווילבקין לא ניסה שלשה, אלא חדירה, כמעט איבד ולבסוף נקלע לכדור ביניים נגד 218 סנטימטרים של פול. בהחלטה ערמומית, ווילבקין החליט לא לקפוץ לביניים, אלא לארוב להדיפה של פול, ואיכשהו הכדור עבר למכבי ל-10 שניות אחרונות. הפעם סקוטי הצליח לשחרר שלשה קשה מהפינה, אך החטיא והצרפתים ניצחו 84:81.

מה היה אפשר לעשות אחרת: לחץ, לחץ ועוד פעם לחץ. עד עכשיו קשה להבין למה ספרופולוס לא הורה לשחקניו ללחוץ את מובילי הכדור של וילרבאן ולאפשר לקול וחבריו לבזבז זמן יקר. מכבי הוכיחה בעבר, בעיקר בליגה, שהיא יודעת להפעיל לחץ על כל המגרש (בחצי גמר הגביע נגד חולון, למשל), אבל באותו משחק בצרפת - מישהו שכח ללחוץ על הכפתור.

צפו בתקציר >>

זניט: ההפרש בעצם מרמה
איפה טעינו: וויל תומאס הוא שחקן לא רע, אבל יש מצב שגם הוא הרגיש מוחמא מהדאבל אפ הנחוש והאגרסיבי שמכבי שלחה עליו עם 01:44 על השעון. אז תומאס, כמו השחקן האינטיגלנטי שהוא, קלט את בריאנט וקלויארו מתנפלים עליו, מצא את פונטיקה, ופוניטקה, עוד שחקן חכם. זיהה מיד את המיס מאצ׳ של אלכס פויטרס שנשאר רק עם טיילר דורסי לידו, שיגר אליו את הכדור ופויטרס המצוין סחט עבירה מדורסי חסר האונים, וקלע עוד נקודה מהקו, 74:69 לאורחים.

התקפה אחת אחר כך, קלויארו שוב הפגין אובר מוטיבציה בהתנפלות על ריבאונד ההתקפה, אבל ביצע עבירה ונתן לפונטיקה עוד נקודה קלה מהקו. הפולני החטיא את הזריקה השנייה, אבל מכבי שוב התרשלה בריבאונד ותומאס אמר תודה על עוד פוזשן יקר. בהתקפה הבאה של מכבי כריס ג׳ונס סחט אנד-וואן יפהפה מקווין פנגוס, והנה מכבי צימצמה ל-3 בלבד, דקה לסיום. ואז, שוב תומאס מקבל את הכדור, שוב מכבי מביאה עליו דאבל אפ (למה?), שוב הוא משחרר כדור לשלשה, אך למזלה של מכבי ריברס החטיא - אבל הלקח לא נלמד.

עכשיו אנחנו ב-3 הפרש לזניט, כמעט 50 שניות נותרו, כדור של מכבי, אפשר לתכנן התקפה מסודרת עם מבט טוב לשלוש. מה ווילבקין עושה? דוהר אל הסל ותוך עשר שניות מחטיא ומבצע עבירה על הריבאונדר של הרוסים. פונטיקה קלע שוב רק אחת מהקו, וספרופולוס הזעיק טיים אאוט ב-4 הפרש לרוסים, 40 שניות לסיום. מה המהלכים? שתי זריקות קשות במיוחד לשלוש של ווילבקין, בדרך לעוד הפסד.

מה היה אפשר לעשות אחרת: איי קיו. כדורסל, זה מונח שפרשנים אוהבים להשתמש בו. במקרה הזה, זה בדיוק מה שהיה חסר למכבי - חוכמה וסבלנות. מה בער למכבי להזעיק פעמיים שמירה כפולה ולא נחוצה על תומאס? מה נכנס בווילבקין כשהחליט לרוץ באמוק אל הסל במקום לבנות זריקה נוחה? ומדוע באותו פסק הזמן ספרופולוס לא יכול היה לתכנן מהלכים קצת יותר יצירתיים מאשר שלשות ההייל מארי של ווילבקין?

צפו בתקציר >>

אולימפיאקוס: יצירתיות, מישהו?
איפה טעינו: סקוטי ווילבקין, שחלק נכבד מהטעויות ההתקפיות היו עליו, הוכיח נגד היוונים שהוא לא מקפח גם את ההגנה. 01:35 לסיום ההארכה, מכבי הובילה בנקודה, וסלוקאס זימן חסימה מחסן מרטין. יובל זוסמן ואות׳לו האנטר מטפלים טוב בפיקנרול, כשהאנטר חוסם לסלוקאס את אופציית המסירה למרטין, וזוסמן מונע ממנו להרים זריקה. בצד השני, ווילבקין פשוט מפקיר את ההגנה ומשאיר את לרנצאקיס לבד לגמרי, היווני אומר תודה ונועץ שלשה מרגיזה במיוחד. הכוונה של ווילבקין היתה לכאורה טובה, הוא זיהה את הפיקנרול ועשה קולות של מי שמתכוון ללכת להפריע למרטין, אבל גם את זה הוא לא עשה, והשאיר את הקלעי היווני חופשי.

בהתקפה שלאחר מכן, ווילבקין כידרר את עצמו לדעת, וכשקלויארו הגיע לתת לו חסימה, הוא ביצע עבירה ומכבי איבדה כדור סופר חשוב. 55 שניות לסיום, אולימפיאקוס מובילה ב-2, סלוקאס חודר לסל ושוב הגארדים הצהובים מתרשלים: הפעם זה ג׳ונס שמחליט לבוא ולעזור על מרטין, שבכלל לא בכיוון של לקבל כדור, ומשאיר את וזנקוב פנוי לחלוטין בפינה - וזה נגמר בעוד שלשת קלאץ׳.

אז ספרפולוס לקח עוד פסק זמן, ותנחשו מה הוא שירטט? שלשה מהירה של ווילבקין, מי היה מאמין. סקוטי החטיא את הניסיון הזה, בהתקפה שלאחר מכן האנטר תיקן עם סל חשוב במתפרצת, ועם 7 שניות על השעון ווילבקין איכשהו סחט עבירה של שלוש זריקות אחרי שהיה מספיק חכם לנסות לזרוק מחצי המגרש שבריר שנייה אחרי ששרקו לזכותו עבירה. הרכז לא עמד בלחץ וקלע רק שתי זריקות.

מה היה אפשר לעשות אחרת: ידוע שמכבי החליטה לחיות או למות עם סקוטי ווילבקין. אלא שבמשחק הזה הוא המית את מכבי לא רק בהתקפה אלא גם בהגנה. והוא לא היה לבד, כי כעבור דקה וחצי ג׳ונס חזר על אותה טעות בדיוק. תוסיפו את זה לשבלוניות של ספרופולוס בפסקי הזמן, ותבינו למה הטעויות חוזרות על עצמן שוב, ושוב, ושוב.

צפו בתקציר >>

באיירן: אין אלטרנטיבה
איפה טעינו: רבות דובר על כך שכל אירופה יודעת שהכדורים המכריעים יילכו לסקוטי ווילבקין. אבל אירופה גם יודעת שאפשר להמר על השארה של אנטה ז׳יזיץ׳ חופשי בפיקנרול. אז מה הפלא שעם 01:20 על השעון, כשהם בפלוס 4, שחקני באיירן התנפלו על ווילבקין כאילו אין מחר, תוך שהם מסתכנים במסירה של ווילבקין לקרואטי אבל גורמים לו לאבד את הכדור?

למרות זאת, מכבי הצליחה להגיע ל-70:70, עם 18 שניות לסיום. הפעם הצהובים לחצו טוב על מובילי הכדור, אך שלחו את ווילר-באב אל הקו עם 9.3 שניות על השעון. תשתדלו להיראות מופתעים, כי הכדור האחרון הלך לווילבקין, שהחטיא את שלשת הסיום.

מה היה אפשר לעשות אחרת: המשחק הזה היה סוג של מיקרוקוסמוס לאיך שמכבי נבנתה העונה. כנראה שכשאתה מחליט שאתה שם את כל הביצים בסל אחד, ושהיריבה מרשה לעצמה להשאיר את חברי הקו הקדמי הלא נייד ולא אתלטי פנויים - האלטרנטיבה לא באמת קיימת.

סיכום: לא לוזריות, פשוט החלטות גרועות.

המכביזם תמיד אהב לספר לנו על נצחונות הירואים. אבל כפי שראינו בניתוח הנ״ל, בסופו של דבר התוצאה מושפעת מדבר הרבה יותר פשוט שאינו כולל את ״רוח המועדון״ או נסים כאלה ואחרים: החלטות. מכבי ת״א מודל 20/21 לא הפסידה בכל כך הרבה משחקים צמודים כי פתאום המועדון הפך לשם נרדף ללוזריות, אלא בגלל שהשחקנים והמאמנים פשוט קיבלו החלטות לא נכונות ברגעי ההכרעה, בדיוק כמו שיריבותיה של מכבי במרוצת השנים קיבלו החלטות לא טובות - רק שאז היה מי שחיבר את הכל לנרטיב, לאתוס. אז מכבי העונה לא לוזרית, ממש כמו שמכבי של עונות קודמות לא היתה ווינרית חסרת מעצורים - היא פשוט קיבלה החלטות מצוינות. העונה היא עדיין מנסה להילחם עד הסוף. רוח המועדון החדשה.