יורוליג 2020/2021
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ברצלונה 34 24 10 237
2 צסק"א מוסקבה 33 23 10 148
3 אנדולו אפס 34 22 12 234
4 מילאנו 34 21 13 121
5 באיירן מינכן 34 21 13 34
6 ריאל מדריד 34 20 14 74
7 פנרבחצ'ה 34 20 14 -18
8 זניט סנט פטרסבורג 33 19 14 94
9 ולנסיה 34 19 15 19
10 באסקוניה 34 18 16 123
11 ז'לגיריס 34 17 17 -15
12 אולימפיאקוס 34 16 18 -46
13 מכבי תל אביב 34 14 20 -34
14 וילרבאן 34 13 21 -124
15 אלבה ברלין 34 12 22 -138
16 פנאתינייקוס 32 11 21 -90
17 הכוכב האדום בלגרד 34 10 24 -185
18 חימקי מוסקבה 34 4 30 -434

כמעט בכאילו: מכבי ת"א פשוט משחקת כדורסל רע

ההתעקשות על ווילבקין בקלאץ' שמפסידה משחקים, העמדה בה הצהובים הם הכי גרועים ביורוליג, הנזק שגרם בנדר וחידת הביטוח של כספי. שי האוזמן מנפץ את הבועה הצהובה

שי האוזמן
שי האוזמן  03.03.21 - 10:20
תחילת כתבה

Make Basketball, Not War
אם ממש רוצים, אפשר לדבר שוב על משחק צמוד נוסף שבו הפסידה מכבי תל אביב. אם ממש רוצים. כלומר, אם ממש רוצים לשקר. כי נכון: אלופת ישראל נטלה העונה חלק ב-16 משחקים שבהם התוצאה הסתיימה בפער של עד 6 נקודות הפרש. מתוכם ניצחה 5 פעמים ונוצחה 11. שזה יוצא 31% הצלחה. שזה נתון מדכא למדי. גם באיירן מינכן, אגב, שממוקמת כעת במקום ה-4 במפעל, נטלה העונה חלק ב -16 משחקים בהם התוצאה הסתיימה בפער של עד 6 נקודות הפרש. מתוכם ניצחה 11 פעמים ונוצחה 5. שזה יוצא 69% הצלחה. שזה הרבה יותר נחמד.

אז אוקיי, אין ספק או נסיון להכחיש שמכבי יכולה הייתה לנצח לא מעט מאלו שהפסידה בקטן. העניין הוא שהסטטיסטיקה הרוחבית של הפסדים צמודים, כדרכן של לא מעט אחרות, משקרת לכם בפרצוף. בדומה לצסק"א אתמול, גם באיירן מינכן וזניט סנט פטרסבורג, למשל, שלטו לחלוטין במשחקיהן ביד אליהו הישן. ובשלושת המשחקים הללו הצליחה המארחת, בדם יזע ודמעות, איכשהו לצמצם ולהציג לראווה משחק של כמעט. כלומר כאילו כמעט.

כי כתבתי כאן ואמחזר עצמי שוב: מורשת יאניס ספרולופוס במכבי תל אביב, לפחות נכון לעכשיו, איננה מקצועית. ספרופולוס, בניגוד מוחלט לרוב המוחלט של אלו שהחליף בתפקיד, מצליח לגרום לקבוצה שלו להישאר תמיד מחויבת, תמיד לוחמת ו(כמעט) תמיד כשהיא לא מוותרת. ובחסות המורשת הזאת הצליחה נציגתנו המשוריינת, גם אתמול, לעשות קולות של מלחמה וכמעט. ורשמה עוד הפסד של כמעט בחסות המלחמה. המאמן שהגיע מאולימפיאקוס, בחושיו המחודדים, יודע היטב שעם כל הכבוד הראוי לטקטיקות מיוחדות או כדורסל שובה עין, הקהל והאוהדים רוצים בראש ובראשונה – ובצדק – קבוצה מחויבת ולוחמת. ואת זה, פלאס הצהרות ממוקדות ושובות לב, יש להם החל מהרגע שבו פסע המאמן היווני במדרגות ההיכל.

וכדורסל? זה כבר סיפור אחר ונחמד הרבה פחות, לפחות לאחרונה. כי בכדורסל? בכדורסל למכבי תל אביב אתמול לא היה מה למכור. כלומר, שוב לא היה לה מה למכור. לא הגנתית, לא התקפית, לא טקטית ולא בכל הנוגע לניהול המשחק והחילופים. שום דבר.

ולא שזה אמור להפתיע מישהו. גם אם נתמקד רק ברצף הנוכחי בן 4 ההפסדים של הצהובים, נתקשה לאגור או לגרד מכל אלו יחדיו כמה תובנות חיוביות או כמה דקות רציפות של כדורסל הגיוני, מושכל או שסתם עובד. ולמקרה שהמסר כאן יצא מעומעם ולא חד מספיק, אז הבה ונחדדה. מכבי תל אביב נראית קטסטרופה. ומשחקת קטסטרופה. ואל תתנו לתוצאות הצמודות יחסית או לרבע הרביעי מול צסק"א לעוור אתכם מראות. מלחמה זה אחלה של דבר, בחיי, אבל קצת כדורסל בצידה לא יכול להזיק.

אם זה לא שבור, לא חייבים לתקן
עוד מעט נלהג קמעה בענייני שלושת הרבעים הראשונים. קצת לפני כן, כמה מילים על הרבע הרביעי. אליו נכנסה המארחת כשהיא במינוס 16. וכשהיא נטולת קרואטים ו-ווילבקין, שלושה שאמש, ולא רק אמש, מזיקים יותר מאשר תורמים. ובחסות הורדת הילוך של הנציגה הרוסית, הופיע לו הרכב צהוב שונה, שעשה דברים אחרת. ג'ונס, בריאנט, האזרח סנדי כהן, קאלויארו והאנטר הרימו קצב והחלו במופע התפרעות, כאשר כל הכדורים עוברים דרך הרכז כריס ג'ונס. כדי להמחיש את הנקודה: ג'ונס מסר 5 אסיסטים ב-5 הדקות הראשונות של הרבע הרביעי. כולל אחד שהגיע מיד לאחר שסקוטי ווילבקין חזר לשחק. ומהרגע שנכנס הווילבקין, מטבע הדברים, השתנתה הדינמיקה ההתקפית. אז נכון, למען ההגינות, שהפער המשיך להצטמטם לו גם לאחר שווילבקין (ודורסי לאחריו) נכנס. אבל נכון גם שמהשלב הזה, בטח ובטח מרגע שהפער נסגר כמעט סופית, חזרה מכבי לסורה ההתקפית. כלומר הוציאה את הכדור מהידיים של האיש שהחזירה עד הלום (ג'ונס) ושמה אותו בידיים המכדררות של אלו שהפסידו לה השנה פעם אחר פעם אחר פעם.

זוכרים את באיירן, מתחילת הטור, זאת שמנצחת משחקים צמודים? אז אצלה מצליחים העונה לזהות מי השחקן וההרכב שיכול לעשות הבדל בסיום. כך גם בשבוע שעבר, כשטרינקיירי ביצע רק חילוף אחד לאורך כל הרבע הרביעי מצד אחד, וספסל לחלוטין את המצטיין שלו באותו הערב, ג'יילן ריינולדס מצד שני, כי הרגיש שהפעם נכון יותר בלעדיו.

כאן זה לא NBA וכאן ממש לא מוכרחים לשים את הכדור בדקות האחרונות, תמיד ובכל מחיר, בידיים של הפרנצ'ייז פלייר. הליגה השניה בטיבה בעולם היא עדיין ליגה שבה למאמנים יש השפעה וחופש להחליט אחרת. כולל החופש לזהות מתי הכוכב נמצא במשבר או בתקופה של דעיכה. כי אם זה לא שבור, והרבע הרביעי אתמול היה היחידי שעבד ותיפקד, לא חייבים לתקן. אם המשוואה העונה היא ווילבקין בסוף = הפסדים בסוף, אפשר לנסות ולשנות. להמשיך ולתת את הכדור בידיים שלו, ויהיה מה, זה לא רק מהלך של מתן אמון באיש שהביאך עד הלום. זה גם ובעיקר מהלך שבו המאמן מסיר מעצמו אחריות.

ונסיים את הקטע הזה בעוד משפט לעניין ניהול החילופים של הקבוצה. להכניס את האזרח סנדי כהן, בחילוף השני של המשחק ולעמדה מספר 2(?!) זה מהלך שאי אפשר להסביר. להגיע באיחור כל כך גדול לציוות שלרוב עובד בדמות ג'ונס + בריאנט, זה מהלך אי אפשר להסביר. להגיב כל כך לאט להרכב שלושת הגארדים של הרוסים (לונדברג, ג'יימס והאקט) + קלייברן ב-4, זה מהלך שאי אפשר להסביר. יש הרבה מהלכים של ספרופולס העונה שאי אפשר להסביר.

הכי גרוע ביורוליג
הרבה הבדלים יש בין הסגלים של צסק"א מוסקבה לבין זה של מכבי תל אביב. ואולי כבר בשלב ניתוח הסגל אפשר לזהות מי זאת אשר במקום ה-2 ומי רק במקום ה-14 בטבלה. אבל אם צריכים לשים את האצבע על עמדה אחת שבה ההבדל הוא תהומי, ברמה של פער בין טוב מאוד לרע במיוחד, הרי שזאת תהיה עמדה מספר 4. לצסק"א, בעמדה הזאת, יש בחמישיה הפותחת את טורניקה שנגליה, מהטובים שיש ליבשת הישנה להציע. ויש לה גם את פוקטמן, שיכול לשחק בעמדה הזאת. ויש לה גם את וויל קלייברן, שעובר באופן קבוע לעמדת הפאוור פורווארד במסגרת הרכב הסמול בול של איטודיס. הרכב שאתמול ניצח לרוסים את המשחק. עם קלייברן שניצח לרוסים, מעמדה מספר 4, את המשחק.

למכבי תל אביב, מהצד השני, את הפאוור פורוורד הפותח הכי גרוע ביורוליג. ואני לא מדבר רק על דראגן בנדר, שפתח אתמול וב-11 משחקים נוספים. אני מדבר גם על אנג'לו קאלויארו כ-4 פותח. אני מדבר גם על עוז בלייזר כ-4 פותח. והאמירה הזאת איננה מתייחסת לפוטנציאל עתידי, אלא רק לדברים שקיימים בעונת 2020/21 ונכונים לעונת 2020/21. ואני לא משווה את העמדה רק לזאת של צסק"א. או ברצלונה. או מילאנו. או אנדולו. או פנר. קחו כל קבוצת יורוליג, בטח עם הסגלים המקוריים טרם החלו לוותר על העונה, ותאמרו לי למי מהן יש 4 פותח גרוע כמו זה של אלופת ישראל. אני חוסך לכם – אין.

מהבחינה הזאת, אגב, אפשר לחבר את העונה הקודמת של בנדר במכבי לזאת הנוכחית. בעונה הקודמת, עוד כשהיה עלם על מלא, טענתי בלהט יחסי שחרף הדקות המועטות להן זכה בעונת 2015/16 (קצת מעל 10 למשחק), היה זה דראגן בנדר שהרס לגיא גודס (ולטבק שבא אחריו) את העונה. לא הייתה זו אשמתו של הקרואטי הצעיר, מן הסתם, אבל ההחלטה של מכבי תל אביב ללכת עליו ולא להחתים זר שאשכרה יכול לתרום תחתיו + הלחץ הכבד שהופעל על ידי הבוסים לשלבו במשחקים = נזק שלא הצליחו לתקן. וכן, השילוב הזה תרם לחשבון הבנק של הצהובים כספים משמעותיים שהגיעו בזכות הבחירה בדראפט. וכן, השילוב הזה גרם לחשבון הבנק של הצהובים נזקים כספיים משמעותיים עוד יותר, נוכח הכשלונות וההפסדים.

ועכשיו בחזרה לשנת הקורונה. מכבי תל אביב, בין אם בשל שיקולי תקציב ובין אם לאו, הלכה על בנדר. ואני, באופן אישי, חשבתי בתחילת העונה שזהו אמנם מהלך מוזר, אבל שאסור למהר להניף עליו את הגרזן. אבל נכון לתחילת חודש מרץ 2021, צריכים לקות ראייה משמעותית ו/או שיקולים לא ענייניים כדי לא להבין שאת העמדה הזאת אסור היה להפקיר בצורה הזאת. בשיקולים לא ענייניים, אגב ומבחינתי, הכוונה לרצון שלא להתחזק ולתקן, אולי, כדי לחמוק מאחריות וביקורת.

בחזרה לבנדר. כיאה לציוות שלא עובד באופן קבוע ומדי משחק, גם הפעם החליט ספרופולוס שהיידה בנדר והיידה ז'יז'יץ' בתחילת המשחק. ומן הסתם, מצא עצמו בנדר שומר על שנגליה. ומן הסתם, טפח הפורוורד הגאורגי על כתפו של בנדר ולחש לו, בגאורגית מדוברת, שלא יפחד. שלא ידאג. שעוד מעט זה נגמר.

ועמד בהבטחתו. הדרך היחידה של בנדר לשמור על שנגליה, נכון לעכשיו, היא לשלול ממנו את תעודת המתחסן. כי כשהכדור מגיע לאיש המכונה טוקו מתחת לסל, כמו כאן, יכול לעצור אותו הבנדר רק בדחיפה ופאול.

via GIPHY

טוב נו. אבל לשמור עם הגב זה קשה. אז הנה מנסה לו בנדר לשמור על שנגליה כשזה עם פניו לסל. ולמרות שהוא נותן מטר, בחסות הזריקה הלא מאיימת של הגאורגי, עדיין הוא יכול לעצור רק בעבירה.

via GIPHY

אלו היו שתי דקות וחמישים וחמש שניות בתחילת המשחק, עד לביצועה של העבירה השניה שראיתם כעת – שספסלה את בנדר עד לסיומו של הרבע השני. בהפסקה ישבו להם ספרופולוס ואנשי הצוות על המדוכה ותהו לאיזה כיוון יפנו בתחילת הרבע השלישי. ולא תאמינו: הם החליטו לעלות גם ברבע השלישי עם בנדר את ז'יזי'ץ'. ביחד. בחיי.

ואיך זה עבד, ודאי תשאלו? לא רע בכלל. כלומר איום ונורא. 15 שניות מתחילת הרבע - ועוד עבירה של בנדר על שנגליה. מיד לאחר מכן, בחסות הצורך לעזור לבנדר, שיגרו על שנגליה שמירה כפולה. כי הרי בנדר לא יכול לבד. נו, אז מסירה לצד השני וטריצה של היליארד בתוך הפרצוף.

via GIPHY

מיד לאחר מכן, עוד כדור פנימה לשנגליה. שוב מול בנדר. ושוב עם עזרה של ז'יז'יץ', מחבר לחבר. ושוב מסירה של שנגליה לשחקן פנוי, הפעם בולומבוי, שיכולה להיעצר רק בעבירה (בלתי ספורטיבית).

via GIPHY

4 דקות פחות שניה שהה אמש בנדר על הפרקט. 25:33 דקות בילה אנג'לו קאלויארו על הפרקט. ואם נפחית כמה פעולות טובות ברבע של ההשתוללות, צריכים לומר ביושר שגם הפעם לא קיבלו משניהם שום דבר. מבנדר שום דבר בשני צידי המגרש. מקאלויארו, שבארבעת המשחקים הקודמים קלע בממוצע 2.5 נק' בכמעט 28 דקות, כמעט ושום דבר בשני צידי המגרש.

אה, ועוד מילה לסיום בקשר לקאלויארו. אחד שגרם גם לי, אם להודות על האמת, לפלוט כמה שטויות חיוביות מדי לגביו בחסות תצוגה שמגיעה מפעם לפעם, לרבות השוואות בינו לבין שחקני יורוליג שטובים ממנו בהרבה. עמכם הסליחה. אם אנג'לו קאלויארו הוא השחקן שמקבל הכי הרבה דקות משחק במכבי תל אביב, וזוהי המציאות, אז זהו לא פחות מכשלון של כל המערכת, מלמעלה ועד למטה.

לשמור כאילו אין מה להפסיד. כדי לא להפסיד
את הפרק שבו לא שומרים נפתח בפינתנו האהובה – כשדורסי, סליחה, כשטרבולטה מתבלבל. הנה, קבלו את גיף הפתיחה.

via GIPHY

הרבה דברים טובים אפשר להגיד על הכשרון של טיילר דורסי. והרצון. מעט מאוד דברים טובים אפשר להגיד על יכולת הבנת המשחק שלו בשני הצדדים. כלומר גם בהתקפה. כלומר גם בהגנה. בהתקפה ניגע עוד מעט, אבל שימו לב למהלך הבא. כלומר שימו לב בבקשה, לפחות בצפייה הראשונה בפוזשן ההגנתי הזה, רק לדורסי. במיוחד כשג'יימס מתחיל לחדור לסל. ואם תגידו לי שזאת התאמה טקטית, כלומר הסיבובים במקום וההיצמדות ללונדברג, אני אגיד לכם שאתם, אהה, טועים.

via GIPHY

בהערת אגב, אל תתרשמו מהדאבל דאבל של אותלו האנטר אתמול. כל עוד שוחק משחק אמיתי, האיש לא פתר שום בעיה התקפית או הגנתית. נמשיך לעקוב בטורים הבאים.

משחק ההתקפה של צסק"א מוסקבה לא מורכב במיוחד. הוא מבוסס, כמו אצל לא מעט קבוצות  אחרות, על ריווח ותזמון. אליהם מוסיפים תנועה – כשצריך. ומול התקפה כזאת צריכים קודם כל יכולת לעצור ברמת האחד על אחד. ולאחר מכן הגנה מתואמת, מבוססת תקשורת, שמובילה לרוטציות הגנתיות וחיפויים מתואמים. שאין למכבי תל אביב להציע בשלב הזה של העונה.

שימו לב בבקשה למהלך הבא ובמיוחד למקומות אליהם הולכים ז'יז'יץ', ווילבקין וכספי. וכשאני כותב הולכים, למקרה שתהיתם, אני מתכוון הולכים לאיבוד/ אצים בהיסטריה לכיוון הכללי של הכדור.

via GIPHY

זה לא מקרי, על כן, שההגנה היחידה שהצליחה עבור מכבי אמש הייתה זו שבה נטשו את החוקים הקיימים ועברו ללוחמה בשטח בנוי ועל מגרש שלם. שבה, כמו בימים יפים מפעם, הציגה בעלת הבית הרכב אתלטי ולא מגושם. שבה, כשכבר אין מה להפסיד, מתפרעים כשיטה. ולצערם של האוהדים הצהובים, ההתפרעות הזאת מגיעה רק כשכבר אין מה להפסיד. ואם ההתפרעות הזאת הייתה השיטה גם במשחקים, רגעים ורבעים אחרים, יתכן שהיו לה פחות הפסדים.

הכל תקוע, עוד לא מאוחר
52 נקודות קלעה אתמול הקבוצה מהמקום ה-14 בשלושת הרבעים הראשונים. כשהנתון המרכזי שמעיד על הבעיה מגיע בדמות האחוזים הנמוכים מאוד בזריקות ל-2 נקודות. 27% כאלו היו בתום 20 הדקות הראשונות. 39% רעים בסיומו של המשחק. וכל זאת למרות 17 כדורים חוזרים שנטלה בהתקפה.

זוכרים שכתבנו שההתקפה (הפשוטה) של צסק"א מבוססת על ריווח ותזמון. אז נסו נא, גולשים וגולשות יקרים ויקרות, לזהות את הריווח והתזמון במהלכים הבאים של המארחת.

למשל כאן, לאחר החסימה המדורגת לה זוכה טיילר דורסי.

via GIPHY

למשל כאן, לאחר שמשתלטים על כדור חוזר בהתקפה, בדרך למהלך אחד על אחד של ווילבקין.

via GIPHY

למשל כאן, בתרגיל שנראה טוב רק על הנייר, שמסתיים בזווית בלתי אפשרית שמובילה למסירה של האיש הלא נכון אל המקום הלא נכון.

via GIPHY

למשל כאן.

via GIPHY

לא טוב. לא טוב בכלל.

שלוש נקודות לסיום
1. הביטוח של כספי  - עומרי כספי היה אמש אחד משתי נקודות האור הבודדות של הקבוצה. ואם לכלכתי מקודם על עמדה מספר 4, הרי שבכוונה לא הכנסתי אותו לדיון הזה. כספי, גם במצבו הרפואי הרחוק מלהיות מושלם, מתנשא שתי דרגות ומעלה מעל כל חלופה אחרת שיש לצהובים להציע. ואם הרבע הראשון הסתיים השיוויון, היה זה רק בגלל שכספי החזיק את כולם על גבו. וכאן ראוי להפנות זרקור אל אלמנט נסתר, שנתגלה אמש בחסות המיקרופון של ניר קפלן. על עומרי כספי, כמו לא מעט שחקנים אחרים בסיטואציות מקבילות, מוטלת מגבלת דקות. כל זה מוכר. הידעתם שמגבלת דקות זאת נקבעת (גם) על ידי חברת הביטוח.

2. הרכז - רק רכז אחד יש למכבי תל אביב. קוראים לו כריס ג'ונס. זה הכל.

3. שינויים זה טוב בכדורסל - מילוטינוב, הסנטר הסרבי האימתני של צסק"א, נפצע וסיים את העונה. גם הקו האחורי של הרוסים ידע לא מעט פציעות והיעדרויות אחרות. ולכן הונחתו שם שני שחקנים בפרופיל נמוך, האחד מייקל אריק והשני איפה לונדברג. שהיו חלק בלתי נפרד מהנצחון אמש בתל אביב. אם כן, שימו לב לקונספט הביזארי והלא מוכר במחוזותינו: מסתבר שאשכרה אפשר לחזק את הסגל במהלך עונה. מעניין.